- מרודא
- מָרוֹד, מָרוֹדָאII (or מְ׳) m. (מְרַד; cmp. יָרוֹד a. b. h. מָרוּד, pl. מְרוּדִים) running wild, esp. the wild ass. Targ. O. Gen. 16:12 (h. text פרא). Targ. Job. 6:5 (Var. ערודאה). Ib. 39:5; a. e.Pl. מְרוֹדַיָּא. Ib. 24:5.
Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature. Jastrow, Marcus. 1903.
